החלטה בתיק תא"ק 32128-01-11

בקשת רשות להגן, שהוגשה על-ידי שני נתבעים, כנגד תביעה של בנק לאומי (להלן: "הבנק"), על סך של כ- 97,000 ש"ח.

הנתבעים טוענים, בבקשתם שנתמכה בתצהיר, כי נטלו על עצמם בחשבונם, תשלום הלוואה של לווים אחרים שהם בני משפחתם. לדבריהם, הפר הבנק את חובתו ליידעם, בדבר הפרת תנאי ההלוואה של צדדי ג' ופעל להעמדת כל היתרות לפירעון, ללא התראה. עוד טוענים הנתבעים, כי היה על הבנק לפנות תחילה ללווים, בניסיון לגבות מהם את החוב והוא לא עשה כן.

הבנק טוען לעומת זאת, כי הנתבעים מנועים מלהעלות את הטענות הנוגעות לאופן התנהלותו, לאור ההסכם שנחתם ביום 28.01.10, שהעתקו סומן כנספח 2, לסעיף 6 לכתב התביעה.

הכלל הוא, כי בית-המשפט יאפשר לצד להתגונן כנגד התביעה, כל אימת שהם הציגו ולו הגנה לכאורית, גם אם היא דחוקה.

במקרה שבפני, אין הנתבעים חולקים על עצם חבותם, אלא על אופן התנהלותו של הבנק, ביחס לפירעון חבותם.

כשטוענים הנתבעים שהבנק הפר את חבותו - אין הם מבהירים באיזה אופן משפיע הדבר על גובה חובם ובכך למעשה, אין הם מציגים כל הגנה לכאורית.

הימנעותם מלהתייחס להסדר שנעשה עמם, בינואר 2010, היא עוד נדבך בנימוק, השולל את הגנתם הלכאורית ואולם, אין הוא המרכזי.

אשר על כן, סבורני, כי דין בקשת הרשות להגן לדחיה. הנתבעים ישאו בהוצאות דחיית בקשתם, בסך של 750 ש"ח.

התובע רשאי ליטול פסיקתא, על-פי התביעה.

<#9#>

ניתנה והודעה היום י"ד אלול תשע"א, 13/09/2011 בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי: משה בואזיזה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: